גמרא
פירוש
וְהָא דְּתַנְיָא חַיָּיב בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת (דְּשַׁבָּתוֹת כְּגוּפִין דָּמְיָין) דְּקָסָבַר אֵין יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁיעוּר.
אֶלָּא לְרָבָא דְּאָמַר הדרן עלך אמרו לו
פרק ד – ספק אכל חלב
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
והא דתניא חייב בשגגת שבת וזדון מלאכות – דימים שבינתיים הויא ידיעה לחלק וקסבר הכא לא הויא ידיעה לחלק דאין ידיעה לחצי שיעור אלא מצטרפין וחייב:
אלא לרבא דאמר סבירא ליה לר׳ עקיבא דשבת כגוף אחד הן – דהכי קאמר רבא לעיל ופשט ליה דכי גופין דמיין ולא קביל מיניה אלא סבר כגוף אחד הן:
בשלמא הא דתניא חייב משכחת לה בין בזדון שבת ושגגת מלאכות – דהיינו טעמא דחייב דשבתות כגוף אחד הן ובין בשגגת שבת וזדון מלאכות דימים שבינתיים הוויין ידיעה והכא חייב דאין ידיעה לחצי שיעור ומצטרפין:
אלא הא דתניא פטור במאי מוקמת לה לא בהדא ולא בהדא – לאו בזדון שבת ושגגת מלאכות ולאו בשגגת שבת וזדון מלאכות:
אמר לך רבא – מהכא לא מצית יליף דאמינא רבן גמליאל דפטור כר׳ אליעזר סבירא ליה דאמר במתניתין שבתות כגופין דמיין הילכך לא מצטרפי שבתות. ולא סבירא ליה כר׳ עקיבא:
והא מדקתני הכא ומודי רבן גמליאל [מכלל] דפליגי באוחרניתא. רבן גמליאל וחכמים:
אי אמרת בשלמא – האי ומודה רבן גמליאל לחכמים דהיינו חכמים היינו רבי עקיבא דרבן גמליאל כר׳ עקיבא סבירא ליה:
היינו דפליגי – באוחרניתא בשגגת שבת וזדון מלאכות דימים שבינתים הויין ידיעה לחלק:
דרבן גמליאל סבר אין ידיעה לחצי שיעור – וחייב:
ור׳ עקיבא סבר כו׳: ומודה רבן גמליאל לר׳ עקיבא בזדון שבת כו׳ – אלא אי אמרת רבן גמליאל כר׳ אליעזר סבירא ליה. דר׳ אליעזר היינו חכמים דקאמר ומודה להו רבן גמליאל מכלל דפליגי באוחרניתא במאי פליגי: אי בשגגת שבת וזדון מלאכה – דימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק ורבן גמליאל דמחייב דקא סבר אין ידיעה לחצי שיעור בהא אפי׳ ר׳ אליעזר כרבן גמליאל סבירא ליה דאין ידיעה לחצי שיעור:
דתניא הכותב ב׳ אותיות כו׳ – ר׳ אליעזר מחייב ואלא באחד על האריג פליג ר׳ אליעזר (נמי). היינו נמי חצי שיעור בהא נמי חייובי מחייב ר׳ אליעזר: דתנן ר׳ אליעזר אומר האורג כו׳ – אלא ודאי כר׳ עקיבא סבירא ליה. אמר רבא לעולם כר׳ אליעזר סבירא ליה ומכלל דפליגי בהדא: דתנן הוציא חצי גרוגרות וחזר והוציא חצי גרוגרות בהעלם אחד חייב – דמצטרפין:
בב׳ העלמות – פטור:
ר׳ יוסי אומר בהעלם אחד אם לרשות אחת הוציאן חייב – דמצטרפין לשתי רשויות אין מצטרפין ופטור דרבן גמליאל מחמיר כתנא קמא והכי קסבר בהעלם אחד חייב אע״ג דהוציאן לשתי רשויות. ור׳ אליעזר סבר לה כר׳ יוסי דאם הוציאן לשתי רשויות אע״ג דבהעלם אחד פטור. ובהדא פליגי. בהידין מסתברא כרבא אי כרב חסדא: אמר לו ר׳ אליעזר חייב על כל אחת ואחת מק״ו ומה נדה כו׳: בשלמא לרב חסדא דאמר שגגת שבת וזדון מלאכה – דליכא חילוק מלאכות ובעא מיניה דימים שבינתים מי הוויין ידיעה לחלק אי לא:
היינו דקאמר ליה ומה נדה – דהתם בנדה נמי ימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק כדמפרש לקמן: אלא לרבא כו׳ – דאי כגופין דמיין אי לא בעא מיניה וקא אמר ליה ומה נדה היינו גוף אחד א״כ ומה נדות איבעי ליה למיתנא דנדות הוו גופין מוחלקין: אמר לך רבא תני ומה נידות – שמואל תני נדה וסבירא ליה כרב חסדא: ולרב חסדא – נדה מאי ימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק אית ליה. אמר רבא כגון שבא עליה וטבלה כו׳. דבטבילות הוויין כימים שבנתים לחלק על כל ביאה וביאה: בשלמא לרבא – דאמר שבת אי כגופין דמיין אי לא בעיא מיניה היינו דקתני הבא על הקטנות דהיינו גופין מוחלקין: אלא לרב חסדא – דאמר דימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק בעא מיניה:
אמאי קאמר הבא על הקטנות – ליתני הבא על הקטנה חמש ביאות דאית בה ימים שבינתים לחלק כדאמרן:
אין הכי מצי מיתנא ומאי קטנות כל קטנות דעלמא דאם בא על אחת מהן ביאות הרבה חייב על כל אחת ואחת: מתניתא דלא כהדין תנא דתניא אמר ר׳ שמעון כו׳: תאמר בנדה – שאין בה תוצאות הרבה ענינין הרבה לא אבות ולא תולדות אלא חיוב ביאה בלבד לא אם אמרת בקטנות נדות שהן גופין מוחלקין תאמר בנדה שהיא גוף אחד: א״ל הבא על הבהמה יוכיח – א״ל בהמה הואיל והיא גוף אחד מיבעיא לי כמו נדה אם אינו חייב אלא אחת או על כל אחת ואחת:
סליק פירקא ספק אכל חלב כו׳:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אי אמרת בשלמא – האי ומודה רבן גמליאל לחכמים דהיינו חכמים היינו רבי עקיבא דרבן גמליאל כר׳ עקיבא סבירא ליה:
היינו דפליגי – באוחרניתא בשגגת שבת וזדון מלאכות דימים שבינתים הויין ידיעה לחלק:
דרבן גמליאל סבר אין ידיעה לחצי שיעור – וחייב:
ור׳ עקיבא סבר כו׳: ומודה רבן גמליאל לר׳ עקיבא בזדון שבת כו׳ – אלא אי אמרת רבן גמליאל כר׳ אליעזר סבירא ליה. דר׳ אליעזר היינו חכמים דקאמר ומודה להו רבן גמליאל מכלל דפליגי באוחרניתא במאי פליגי: אי בשגגת שבת וזדון מלאכה – דימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק ורבן גמליאל דמחייב דקא סבר אין ידיעה לחצי שיעור בהא אפי׳ ר׳ אליעזר כרבן גמליאל סבירא ליה דאין ידיעה לחצי שיעור:
דתניא הכותב ב׳ אותיות כו׳ – ר׳ אליעזר מחייב ואלא באחד על האריג פליג ר׳ אליעזר (נמי). היינו נמי חצי שיעור בהא נמי חייובי מחייב ר׳ אליעזר: דתנן ר׳ אליעזר אומר האורג כו׳ – אלא ודאי כר׳ עקיבא סבירא ליה. אמר רבא לעולם כר׳ אליעזר סבירא ליה ומכלל דפליגי בהדא: דתנן הוציא חצי גרוגרות וחזר והוציא חצי גרוגרות בהעלם אחד חייב – דמצטרפין:
בב׳ העלמות – פטור:
ר׳ יוסי אומר בהעלם אחד אם לרשות אחת הוציאן חייב – דמצטרפין לשתי רשויות אין מצטרפין ופטור דרבן גמליאל מחמיר כתנא קמא והכי קסבר בהעלם אחד חייב אע״ג דהוציאן לשתי רשויות. ור׳ אליעזר סבר לה כר׳ יוסי דאם הוציאן לשתי רשויות אע״ג דבהעלם אחד פטור. ובהדא פליגי. בהידין מסתברא כרבא אי כרב חסדא: אמר לו ר׳ אליעזר חייב על כל אחת ואחת מק״ו ומה נדה כו׳: בשלמא לרב חסדא דאמר שגגת שבת וזדון מלאכה – דליכא חילוק מלאכות ובעא מיניה דימים שבינתים מי הוויין ידיעה לחלק אי לא:
היינו דקאמר ליה ומה נדה – דהתם בנדה נמי ימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק כדמפרש לקמן: אלא לרבא כו׳ – דאי כגופין דמיין אי לא בעא מיניה וקא אמר ליה ומה נדה היינו גוף אחד א״כ ומה נדות איבעי ליה למיתנא דנדות הוו גופין מוחלקין: אמר לך רבא תני ומה נידות – שמואל תני נדה וסבירא ליה כרב חסדא: ולרב חסדא – נדה מאי ימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק אית ליה. אמר רבא כגון שבא עליה וטבלה כו׳. דבטבילות הוויין כימים שבנתים לחלק על כל ביאה וביאה: בשלמא לרבא – דאמר שבת אי כגופין דמיין אי לא בעיא מיניה היינו דקתני הבא על הקטנות דהיינו גופין מוחלקין: אלא לרב חסדא – דאמר דימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק בעא מיניה:
אמאי קאמר הבא על הקטנות – ליתני הבא על הקטנה חמש ביאות דאית בה ימים שבינתים לחלק כדאמרן:
אין הכי מצי מיתנא ומאי קטנות כל קטנות דעלמא דאם בא על אחת מהן ביאות הרבה חייב על כל אחת ואחת: מתניתא דלא כהדין תנא דתניא אמר ר׳ שמעון כו׳: תאמר בנדה – שאין בה תוצאות הרבה ענינין הרבה לא אבות ולא תולדות אלא חיוב ביאה בלבד לא אם אמרת בקטנות נדות שהן גופין מוחלקין תאמר בנדה שהיא גוף אחד: א״ל הבא על הבהמה יוכיח – א״ל בהמה הואיל והיא גוף אחד מיבעיא לי כמו נדה אם אינו חייב אלא אחת או על כל אחת ואחת:
סליק פירקא ספק אכל חלב כו׳:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush